חזרה לכל המאמרים
ילדים5 דקות קריאה

כשהחרדה נכנסת הביתה

הורים רבים מגיעים אליי עם אותה שאלה: איך אני יודע אם זה פחד רגיל או חרדה? ההבדל הוא לא בעוצמה של הרגש אלא בהשפעה שלו על החיים. כשפחד מצמצם את העולם של הילד — פחות חברים, פחות שיעורים, יותר הימנעות — זו כבר נקודה שמבקשת תשומת לב.

חרדה אצל ילדים מדברת בגוף לפני שהיא מדברת במילים. כאבי בטן לפני בית ספר, כאב ראש שלא מוסבר, קושי להירדם, התפרצויות סביב פרידה. לפעמים הילד יגיד רק "אני לא רוצה", כשברקע יש פחד שהוא לא מצליח לנסח.

הדבר הראשון שעוזר הוא לא להרגיע בכוח. המשפט "אין מה לפחד" אומר לילד שהרגש שלו לא מובן. במקום זה אפשר לתת לרגש שם: "נראה לי שהבטן מתכווצת כשיש משהו מפחיד היום". ברגע שיש שם, יש גם משהו שאפשר לדבר עליו.

הדבר השני הוא לא להילחם בהימנעות לבד. אם הילד מפספס שיעור בכל פעם שיש מבחן, ההקלה מגיעה מההימנעות ואז מחזקת אותה. עובדים על זה בהדרגה, בצעדים קטנים שמרגישים אפשריים, ולפעמים עם ליווי של מטפל.

ומתי כדאי לפנות לעזרה? כשהחרדה נמשכת שבועות, כשהיא מפריעה לתפקוד, או כשהילד מתחיל לוותר על דברים שהוא אהב. טיפול לא צריך להיות שלב אחרון; הוא יכול להיות מקום שבו הילד לומד שפה חדשה להבין את עצמו.

אם אתם מתלבטים, שיחה קצרה איתי יכולה לעזור לכם להבין אם כדאי להתחיל.

רוצים לדבר על מה שקראתם?

שיחת היכרות קצרה, בלי התחייבות.

יצירת קשר