חזרה לכל המאמרים
נוער6 דקות קריאה

שקט של נער זה לא תמיד שקט

יש שקט שמגיע אחרי יום ארוך, ויש שקט שמחזיק משהו בפנים. ההורים בדרך כלל מרגישים את ההבדל לפני שהם מצליחים להסביר אותו.

גיל ההתבגרות הוא תקופה של נסיגה טבעית מההורים, וזה בריא. השאלה היא לא כמה הנער מדבר, אלא מה קורה כשהוא כבר יושב מולך: האם יש רגעים שבהם הוא מרשה לעצמו להיפתח?

הדרך הקצרה ביותר לסגור דלת היא לשאול "מה קרה?" בזמן לא טוב. שיחה טובה קורית הרבה פעמים באוטו, בלילה, בזמן שטיפה כלים — בלי מבט ישיר ובלי דד ליין.

אפשר גם לוותר על העמדה של חוקר. במקום חמש שאלות, משפט אחד שמזמין: "שמתי לב שאתה פחות מדבר על החברים. אם בא לך, אני כאן." ואז להמשיך הלאה, בלי לדרוש תשובה.

סימנים שמבקשים תשומת לב: ירידה בלימודים, הסתגרות מהחברים, שינוי בשינה או באכילה, ויתור על דברים שאהב, דיבור על חוסר תקווה. במקרים של פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות אין לחכות — פונים לעזרה מקצועית מיד.

לפעמים הנער לא ירצה לדבר עם ההורים, וזה בסדר. מטפל טוב יכול להיות המבוגר הנוסף שנותן מקום לבדיקה של זהות, של כעס, של מה שמפחיד לומר בבית.

החלק של ההורים בתהליך הוא לא לוותר על הקשר, אלא לשמור עליו גם כשהוא דק.

רוצים לדבר על מה שקראתם?

שיחת היכרות קצרה, בלי התחייבות.

יצירת קשר